<h1>תוספות ר"י הלבן — יומא</h1>
<h2>דף כז.</h2>
[יומא ב' ע"א] ריש לקיש אמ' כל המקדש כולו קרוי בירה. ריש לקיש לא בא לחלוק על ר' יוחנן בהא [דאותה לשכה], דאותה לשכה היתה ודאי בהר הבית לא בעזרה, דהא אי איפשר לומ' שתהא אותה לשכה עומדת בעזרה במקום קדוש, וכהן שהיו מפרישין אותו שם, היה ישן כל ז' ונוהג קלות ראש במקום קדוש, ועוד שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, אלא אהא פליג עליה, דר' יוחנן [אמ'] מקום היה בהר הבית ובירה שמו, משמ' דאותו מקום בלבד קרוי בירה ולא יותר, ור"ל אמ' כל המקדש נמי הוה קרוי בירה.
<h2>דף ל.</h2>
[יומא ט"ו ע"ב] ורמינהי ארבעה לשכות היו שם לבית המוקד כו'. תימ' לר' אמאי לא משני הכי, דההיא מתנית' דתמיד דקתני לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית ומערבית, איהו חשיב צפונית ומערבית דעזרה, וקא חשיב לשכות דעזרה, ונימ' לשכת החותמות ולשכת בית המוקד דקא חשיב התם, לא היו לשכות דבית המוקד, אלא נימ' דשל עזרה הוו, והך מתנית' דמסכת מידות, דקתני מערבית דרומית היא היתה לשכת טלה קרבן, איהו חשיב מקצוע דבית המוקד, ובית המוקד היה עומד בצד [צפוני] דעזרה, נמצא דרומה של בית המוקד היא צפונה של עזרה, ומקצוע מערבית דרומית של בית המוקד, הוא מקצוע צפונית מערבית של עזרה, ולא לקשו מתנית' אהדדי, ומלשכת לחם הפנים נמי לא הוה מצי לאקשויי, דהכא [ב]מתנית' דמסכת מדות חשיב לה בדרומית ומזרחית, והתם במשנת תמיד חשיב לה בסוף [דשפיר] תני לה לבסוף, דהויא לה בקרן מזרחית צפונית דעזרה, [שכשלישכת] טלאים במקצוע צפונית מערבית [ד]עזרה, לשכת החותמות הויא לה במקצוע מערבית דרומית דרך ימין, ולשכת בית המוקד במקצוע דרומית מזרחית דעזרה, ולשכת לחם הפנים במקצוע [מזרחית] צפונית דעזרה דהינו נמי הוי מקצוע דרומית מזרחית של בית המוקד, והואיל דבית המוקד עומד בצד צפונית דעזרה, והכי נמי תני בהך משנה דמידות דרומית ומזרחית, היא היתה לשכת לחם הפנים, ולא הוה בעי [לשנויי] כדקא משנינן לקמן, מר חשיב ליה דרך ימין, ומר חשיב ליה דרך שמאל, ונראין היו דברים, אם היה מתרץ כך, דההוא תנא דמסכת מדות [לא] חשיב לשכות דעזרה, ולשכת החותמות ולשכת בית המוקד דעזרה היו, ולא של בית המוקד, דהא מדהוה דבית המוקד נמי לשכת החותמות ולשכת המוקד כדבעי למימ' השתא, אם כן אמאי לא תני להו בהך מתנית' דמסכת מידות, אינמי אמאי לא תני במסכת תמיד לשכה שגנזו בה בית חשמוניי אבני מזבח ולשכת בית הטבילה.
[יומא ט"ו ע"ב] לשכת החותמות. ארבע חותמות היו במקדש וכת' עליהן עגל זכר גדי וחוטא, עגל היה משמש עם ניסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות, גדי משמש עם נסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות, חוץ משל אילים, זכר משמש ניסכי אלים. זכרים עולות, ונקבות זבחי שלמים, הכי מפרש להו במסכת שקלים [י"ד ע"ב], והיינו טעמ' היו חולקין כך לארבע מפני שאילו הן חלוקין בנסכים. נסכי בקר חצי הין, בין לגדולים בין לקטנים, וניסכי צאן רביעית הין, ניסכי האיל שלישית ההין, וחוטא דנחלק היינו משום שלא מצינו [ש]באין נסכים עם חטאת, אלא במצורע בלבד, ובמסכת שקלים ב(י)ן עזאי פליג ואמ' חמשה היו, וחשיב חוטא דל וחוטא עשיר, דהיינו מצורע עשיר ומצורע עני. ויוחנן היה ממונה על החותמות, ואחיה היה ממונה על הנסכים. ומי שהיה [מבקש] נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, ונותן לו מעות ומקבל ממנו חותם, בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים, ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים, כפי מה שהוא חותם, אם עגל של עגל, ולערב היו באים זה אצל זה, אחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות, אם הותירו שלקח יוחנן מעות יותר מכדי דמי ניסכי חותמו, הותירו להקדש, ואם פחתו ישלם יוחנן מביתו, שיד הקדש על העליונה, הכי מפרש במשנה שקלים.
<h2>דף ל:</h2>
[יומא י"ד ע"ב] לא קשיא כאן בהטבת שתי נרות. ואסדר תמיד אין לתרץ כך דהתם משמע בהדיא דבדם התמיד הוה מפסיק להו, דקטורת היתה אף לאחר הטבת שתי נרות, דתני התם מעיקרא [תמיד ל' ע"ב], מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין, מדשן את השאר ומניח אילו במקומן כול', היינו הטבת חמש נרות, ותנן אחר כך בבבא תיניינא סדר שחיטת התמיד, לא היו כופתין את הטלה אלא מעקידין אותו, השוחט עומד במזרח ופניו למערב כול', שחט השוחט וקיבל המקבל כול', ומפרש כל סדר הולכת איברים לכבש, ושוב מפרש סדר הולכת איברים מן הכבש למזבח, ושוב קתני מי שזכה בקטורת היה נוטל את הכף והבזך בתוכו מלא וגדוש קטורת כו' ועדיין זה אינה הקטרה, אלא מכין היה הקטרת, ושוב קתני הטבת שתי נרות, מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים, מצאו [שכבה] מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, ושוב תנן לבסוף הקטרה, מי שזכה בקטרת היה נוטל את [ה]בזך מתוך הכף כו', היינו משמע התם בהדיא, דקטרת היה אף לאחר הטבת שתי נרות, ואבא שאול היא ההיא מתניתא דתמיד.
[יומא י"ד ע"ב] נותן מזרחה צפונה. בזבחים מייתי להך ברייתא וקתני התם נמי יש אומ' נותן שתי מתנות, ותימה מאי איכא בין יש אומ' לר' שמעון המצפה, ויש לומ' ר' שמע' מצריך ליתנו לשתי מקומות ממש וריוח ביניהם ויש אומ' לא מצרכי ריוח. אלא אמ' ר' יוח' מאן תנא סדר יומא ר' שמעון איש המצפה. יש לתמוה על סוגיא זו, דפשיטא ליה משו' דפליג ר' שמעון המצפה בחד דוכתא בתמיד, הכי נמי לכל מילי דתמיד פליגי, היכי חזינן כי האי גוונא.
